The birth of an idea 2 בMarch, 2010
When Itai reached his 12-th birthday I started thinking… How do I mark his upcoming Bar-Mitzva?
Even as an utterly secular Jew there is something special about your son’s 13-th birthday, something to do with tradition and religion. It is, after all, a considerable milestone – one to remember for one’s lifetime. I asked myself how I would like Itai to experience this meaningful event? How can I experience it with him?? How do we do something special, meaningful, different that burns into our memory forever???
Oversea travel? A big gift? too easy. I want something that money can’t buy, something done together – father and son.
I have found the ultimate idea… We will make Aliya Laregel (pilgrimage for those of you who skipped Sunday school) to Jerusalem! Him and I, four days, 100 Kilometers, views around us, blisters on our feet.
And… our forefathers have done this for thousands of years.
Indeed, at face value, an idea which meets the (strict) requirements I have set to myself.
Will we make it?
The first answer I will get in a couple of months when we reach Jerusalem. But the real answer I will get in 30+ years when Itai will be facing the question when his son reaches Bar-Mitzva age.
Well, targets must be set but then… there is much work to be done.
פורסם בתאריך on Tuesday, 2 בMarch, 2010 בשעה %I:%M %p בקטגוריות Itai's Bar Mitzva Quest. ניתן לעקוב אחר הדיון באמצעות RSS 2.0 לתגובות. לא ניתן להגיב או לקשר באמצעות טראקבק לפוסט זה.
דידי
3 בMarch, 2010 בשעה %I:%M %p
הי עופריק,
הרעיון נחמד מאוד, אני מקווה שגם ישים. נראה לי שכדאי לעשות ניסוי כלים קודם ולראות שאיתי יכול ללכת X ק”מ וליהנות/לשרוד. צריך גם להתייחס לעניין הכושר. כזכור לך גם המסעות בטירונות יחידה נבנו בצורה מדורגת (אולי לא בתקופה הפרהיסטורית בה אתה שירתת). ובנוסף לחשוב על מה קורה אם איתי רוצה להפסיק ללכת באמצע. למשל תיעזרו בהקפצה עם רכב).
עלו (תרתי…) והצליחו
דידי
ניצה הלל
10 בMarch, 2010 בשעה %I:%M %p
מקנאה באיתי על החוויות שאתה מקנה לו.
המבחן הוא בעיקר מבחן התוצאה – וגם אם לא תשלימו את המסע בפעם אחת, אלא בכל פעם עוד קצת – יהיה יופי של גיבוש, יופי של בגרות וחוויה נפלאה לבחור הצעיר וגם לכל המשפחה.
מאחלת הצלחה – ואעקוב. ניצה
אור
22 בMarch, 2010 בשעה %I:%M %p
good luck bizo
לימור ברנע
23 בMarch, 2010 בשעה %I:%M %p
עופר,
תמיד היו לך רעיונות מיוחדים ושונים לכל מיני נקודות ציון בחייך.
גם הפעם, בחרת בדרך יחודית ומקורית לחגוג את בגרותו של בנך הבכור.
תצאו למסע של גילוי והכרות מעמיקה בינכם שתישאר לשניכם כחווית חיים.
אין ספק שהמאמץ הפיסי הכרוך בטיול המסע הזה לא פשוט, אך מאתגר.
כאימא אני מבינה את הסתיגויותיה של אוסי ומעריכה את הסכמתה.
מאחלת לכם ללמוד, לחוות, להכיר, לצבור זכרונות וחוויות בדרך ולהצליח גם בהשגת המטרה.
ולאיתי אני מאחלת מזל טוב והנאה מהאבא המדהים שלו.
חיבוקים ואצבעות שלובות מכל משפחת ברנע, בנימינה.
עובדיה צרפתי
23 בMarch, 2010 בשעה %I:%M %p
לאיתי.
לאבא שלך יש רעיון מדהים.
מאחל לך שתעמוד באתגר המדהים ותמצא
נקודות חיבור חדשות עם האבא היקר שלך.
עובדיה צרפתי
עופר יקירי ואהובי
23 בMarch, 2010 בשעה %I:%M %p
לא בכדי אני שמח וגאה שאתה קורא לי חבר
בטוח שזו הדרך הנכונה לחיבור למורשת שלנו כיהודים, ישראלים וחילונים (בסדר הזה) החיבור שלך לאיתי הולך לשדרג עצמו פי כמה וכמה עם זכרונות חוויתיים מאוד(לטוב ולרע) אין לי ספק שבזכות החכמה הרגשית של שניכם אתם תסיימו את הפרוייקט הזה בהצלחה. יניב ספראי
נ.ב. עם כל הדאגה אין לך מה לדאוג אוסי הם יסתדרו טוב יותר ממה שאת חושבת.
חגי רוזנבלום
23 בMarch, 2010 בשעה %I:%M %p
עופר
רעיון מצויין.
חייב לשתף אותך במה שאני עושה לבני שגם אני חוגג לו החודש בר מצוה.
אז במקום מסע רגלי של 100 ק”מ ( כי אני עדיין מתכנן לעשות איתו ועם אחרים את שביל ישראל), העליתי אותו יחד עם המשפחה הקרובה לכותל להנחת תפילין ועליה לתורה. והאמת שגם אותי (וזאת בר מצוה שלישית שאני עורך) מאד ריגש.
השבת אגב, הוא יעלה לתורה כמו רבים אחרים בבית הכנסת קרוב לבית עם מפטיר והפטרה וסוכריות וכל השאר.
אגב, על הטיול לחו”ל (ברצלונה9 – לא מוותרים.
אז (הרבה) מזל טוב ושתזכו כולכם לאושר גדול
שרון ושלר
23 בMarch, 2010 בשעה %I:%M %p
אתה תותח עופריקו !!!
אני וטלטול מחזיקים לך ולאיתי אצבעות !
החלטנו היום, אני וענת שנאמץ את הרעיון שלך עם שידרוג קטן – אנחנו נרכב על אופניים במקום ללכת ברגל.
עוקבים בסקרנות אחרי הבלוג, מהיכרותי עימך זה קטן עליך ואתם עושים את זה ומסיימים כמו גדולים בירושלים.
משתף בפייסבוק ורשתות אחרות למען יראו ויאמצו אבות נוספים, זה חינוכי, זה ערכי וזה נשמע ונראה כיף גדול איש יקר.
בהצלחה
הושלרים
אמא אוסי
24 בMarch, 2010 בשעה %I:%M %p
בעלי ובני היקרים
תהנו מכל שניה ושניה יחד
ואיתיצ’וק היקר שלי, תזכור שהחוויות שיהיו לך מהמסע הזה ילכו איתך לכל החיים…
נשיקות וחיבוקים
אמא האוהבת
דורון גרין
26 בMarch, 2010 בשעה %I:%M %p
איתי חביבי
קורא ועוקב אחר מסעכם בקנאה.
אשמח להרכיבך בטיול אופנועים באישורו של אבא כמובן.
דורון גרין.
הערבה 2 צור משה.
אודם אשור
26 בMarch, 2010 בשעה %I:%M %p
איתי בן דודי
לעופר ולך יש רעיון מדהים!
תהנו ביחד בטיול ובכלל!
אני כבר מחכה לשמוע, איך היה!
ביי
נ.ב- מקווה שלא יתפוס אתכם הגשם.
רועי ועל ברכיו עמנואל פביאן
26 בMarch, 2010 בשעה %I:%M %p
מרשים ומדהים
עמנואל ואני קוראים ומתפלאים על הנחישות
הצעתי לעמנואל להגיב אך הוא מילא פיו מים
נתראה מחר
רועי
דויאלה וגדעון אשור
27 בMarch, 2010 בשעה %I:%M %p
כל הכבוד !!!!!!!!!
נהנינו לקרוא ולחוות ולו בזעיר אנפין את קורות המסע שעברתם.
רעיון א ד י ר שילווה את שניכם – איתי ועופר המקסימים – כל חייכם.
אין אין אין עליכם……(-:
חיה רם
3 בApril, 2010 בשעה %I:%M %p
שמעתי מסבתא אורה על מסע בר המצווה שעופר הגה לאתי בנו הבכור ולא הופתעתי היות ואנו מכירים מאירועים כיצד עופר “מייזם ומעסיק” בדרך מיוחדת את הצעירים.כל הכבוד לך אתי שעמדת במשימה הקשה!!!חרשתם ברגליכם את משעולי ארצנו היפה(אני עושה זאת במכון אבשלום ולא מפסיקה להתפעל מארצנו היפה במיוחד בעונה זו)ובודאי שמעת סיפורים מאבא על כל מקום ואתר ובמיוחד ירושלים.המסע המפרך מוביל אותך עכשו לבגרות.להבדיל, בליל הסדר חגג נכדנו הבכור ארד את בר המצווה עם משפחתו בארה”ב(שם הם גרים עכשו) במסע קל יותר להכרת איזור ה”היל סייד” בטקסס שם טיילו בגבעות ובנחלים ובהיסטוריה של המקום – כמו ביקור באלמו בסן אנטוניו.לחברינו היקרים אורה ומוסלי אנו גאים בדור הצעיר שאתם נוטלים חלק משמעותי בהתפתחותם.אין ספק שהם ינקו מכם את אהבת הארץ בים באויר וביבשה. חג שמח לכול המשפחה חיה ומיכה רם
איריס וייס
8 בApril, 2010 בשעה %I:%M %p
עופר,
וואו.
רק עכשיו התפניתי לקרוא וחבל שלא בזמן אמת.
נורא ריגש אותי ומצא חן בעיני.
אולי נעשה גם…