Laughs he who laughs last 26 בMarch, 2010

We continued hiking joyfully. Passed Newe Shalom and started Burma road towards Shaar Hagay.

Passing clouds shed some drops that were refreshing and pleasant. But the downfall strengthened and it started raining again.

We found refuge under a tree and then they passed us. A couple on its way to Jerusalem with a chariot pulled by 55 horses (Daihatsu Terios).

We spent the last 2 miles of today resting comfortably in the back seat.

Fortunately the Yellow c-store is open 24×7 and we can wait for mom with a hot chocolate in hand and some pastry.

So who is laughing last? We are! Big time!!!

For the trail of day 3click here

פורסם בתאריך on Friday, 26 בMarch, 2010 בשעה %I:%M %p בקטגוריות Itai's Bar Mitzva Quest. ניתן לעקוב אחר הדיון באמצעות RSS 2.0 לתגובות. לא ניתן להגיב או לקשר באמצעות טראקבק לפוסט זה.

4 תגובות על ”Laughs he who laughs last“

  1. יניב ספראי
    26 בMarch, 2010 בשעה %I:%M %p

    אנחנו תמיד כאן, קוראים מגיבים ומתפעלים, איתי נזכר במסע אופניים שלנו וצוחק ביחד איתכם
    אני מדמיין כל צעד, (הוא הא, הנה אני הולך…. גשם, שמש, רוח סערה, כלום לא יפחידני….)
    אם תמצאו לכם גם שיר משותף שתוכלו תמיד לצרוח אותו ביחד , זה יכול להוסיף המון כוח ומוטיבציה (אצלנו זה היה -”… כה אמר, כה אמר השם….”) מקנא בכם, יאללה מממ ביי.. יניב וכל משפחת ספראי (הצפוניים)

  2. "מהכלבים המעופפים"
    26 בMarch, 2010 בשעה %I:%M %p

    איתי,
    יאללה אוטוטו היום האחרון.
    לפי הפוסטים אתם עושים חיים משוגעים !
    עוקבים אחריכם בקנאה מרובה.

    דרך אגב: אל תתן לאבא למשוך אותך עוד 20 ק”מ “כי יש שם מקום שחייבים לראות…” הוא בטוח ירצה להמשיך לים המלח ואחר כך לפטרה.

  3. אינה וזאב
    26 בMarch, 2010 בשעה %I:%M %p

    נפלא נפלא נפלא, חוויה אמיתית. איתייצ’יק אין הרבה ילדים בארץ שחווים את מה שאתה
    חווה כעת עם אביך. זכרון מדהים לכל החיים. כשיהיה לך קר ורטוב וקצת כואב, חשוב על החוויה והניסיון וההנאה שתהיה לך כל פעם שתזכר בטיול או כשתספר למישהו. מאחלים לכם למחר יום יבש ולא קשה מידי בטיפוס לירושלים.
    סבא אבי וסבתא אינה

  4. אינה וזאב
    27 בMarch, 2010 בשעה %I:%M %p

    Gופריק ואיתי יקרים,עופריק ואיתי יקרים, יש תגובה ל”צוללים קדימה” פשוט לא הצלחתי להכנס לשם אז אני כותבת בהמשך ליום השלישי, אני מקווה שתראו את מה שכתבתי.
    אני מבינה שההתלבטות היתה קשה האם להמשיך בגשם או להפסיק ולהמשיך ביום אחר. מהכרותי אותך, חשבתי שתמשיכו. אני מתפללת שהגשם יפסק לפחות באזור שאתם מטיילים (כאן הוא פסקת אולי בזכות תפילתי).
    כל הכבוד לכם, “עלה נעלה ויכול נוכל”.
    להתראות בערב.
    מכל מקום, אם יהיה גשם חזק צלצל אלינו ונבוא לקחת אתכם מכל מקום ובכל שעה.
    נשיקות וחיבוקים
    אמא וסבתה אינה